לאחרונה, בעקבות שביתת הרעב של השייח חאדר עדנאן, עלה שוב נושא העינויים בצה”ל לכותרות ועיתונאים רבים מהשמאל (אבל לא רק) ערערו על הלגיטימיות שלו. תרשו לי לאמר שאני קודם כל מחזק את הידיים של צה”ל ושאר כוחות הביטחון שעושים לילות וימים, וקטונתי באמת מלבקר אותם או להציע להם דרכי פעולה בתחום שבסך הכל אני לא הכי בקיא בו, אבל בכל זאת אני חושב שיש לי רעיון לגישה חדשה שהם אולי עשויים להרוויח ממנה איזה דבר או שניים, אני מתכוון, וכל מה שברצוני הוא לחלוק עם האנשים המצויינים האלה את הרעיון ולהשאיר את זה בכך, יירצו ייקחו, לא לא, לא עור מהגב שלי כמו שאומרין.
ובכן…
נגיד שאיזה פעיל מרכזי של דעאש נופל לידיים של כוחות הביטחון ויש לו המון ידע על הארגון ורוצים להשיג את השיתוף פעולה שלו, אז קודם כל צריך לגרום לו להבין עם מי יש לו עסק, שמים אותו בכלא ומביאים נציג של כוחות הביטחון שיבין שיש לו עסק עם מיטב בנינו ושהם לא מוכנים לקבל שום בעיות ממישהו כמוהו, אבל חשוב להבהיר לבחור ישר מההתחלה שלצד המקל הקטלני ביותר שלנו יושב גם גזר מאוד שמן ועסיסי שמאוד בריא לאכול אותו והוא מאוד מאוד מועיל לראייה. כן, אנחנו משוגעים אומנם, אבל, בקיצור, אם מתנהגים איתנו יפה אנחנו יודעים לתגמל מנה אחת אפיים.
נכנס לתמונה סוכן מ’ שלנו, אחד כזה שלא מקפיד על כל הסעיפים, אחד שהוא מוכשר מספיק לשחק גם את השוטר הטוב אבל גם, במקרים מסויימים, את השוטר הרע וקודם כל מציע למחבל, ארוחה טובה כזאת, נגיד, סטייק כזה טוב ועסיסי, אפשר לשאול אותו אפילו איך הוא רוצה אותו עשוי, מדיום עשוי היטב, מדיום נא, וכו… ונגיד שהוא אפילו לא יסמוך על האנשים שלנו בהתחלה, חשדנים המחבלים האלה, מה אפשר לעשות? אז הוא עונה מדיום מדיום למרות שהוא אוהב אותו מדיום נא, ואנחנו מביאים לו אותו מדיום מדיום ואז כשהוא מבסוט מזה שהוא לא משתף פעולה, אנחנו נותנים לו שלוש אפשרויות לתוספות, והוא חייב לבחור שתיים בלבד, ואפילו אם הוא ממש רוצה קצת מכל סוג, אנחנו לא מתקפלים, שלא יחשוב שהוא נפל על חבורה של הומואים פה, כן? אפונה עם גזר, כרוב כבוש, אורז, צ’יפס, טוב אולי ארבע תוספות, גרעיני חומוס או שעועית, משהו מזין ובריאותי כזה, אבל הבנתם את הרעיון הכללי, אחרי שהוא מתרגל לאכול ככה יפה יפה כמה ימים/שבועות אנחנו לאט לאט מגדילים, קודם את המבחר מוסיפים לו גם אפשרות לבחור נתחי סלמון ברוטב חרדל, או פשטידה צמחונית (למרות שהייתי מנחש שרוב הטרוריסטים האלה הם כנראה לא צמחונים) ובתוספות מוסיפים אפשרות לבחור בחלק מהימים גם פסטה פשוטה ברוטב פומודורו עם עגבניות חלוטות והרבה בזיליקום או ברוטב בולונז מתקתק, הכי פשוט שיש, עובד טוב, לא איזה ספגטיני עם קציצות עוף מצד אחד ומצד שני לא איזה אלפרדו פטריות, כי, פשוט פשוט, אבל מוקרם זה לא רמה, אפילו לא בשביל אסירים בטחוניים. אה, כן, ו…סלטים, סלטים זה מאוד חשוב(כי מאוד חשוב לאכול ירוקים יחד עם בשר בקר עוף או אפילו דגים בשביל לעזור לעכל את הפחמימות), אחר כך אנחנו מעלים גם את האיכות, נגיד במקום סטייק צלע, מביאים אנטריקוט, מושכים אולי איזה טבח טוב בשם ד’ מהאחראית מילואים, מישהו שעבד בתור שף במלון איכותי או באיזה מקום בנמל,בלי לחסוך , שירגיש קצת את עוצמת היד הנדיבה של המעצמה הכי יציבה במזרח התיכון.
אחרי שהוא מתרגל גם לזה הוא מתחיל לבטוח בנו וחושב להגיד לנו שהוא בעצם מעדיף את הבשר שלו מדיום נא, אבל בסוף אומר לעצמו, “מוחמד” (כי לכל המחבלים כמעט קוראים מוחמד) “מוחמד, בוא, חכה עוד שוואיה זמן ונראה מה המג’נונים האלה זוממים” אז אנחנו ממשיכים להגיש לו אנטריקוט עשוי מדיום מדיום (כי מה לערבי ולסלמון בחרדל) עם אפונה וגזר נגיד, ונגיד גם אורז מאודה עם מנה ראשונה של סלט מיקס עלי בייבי, רוקט וכו ואיזה קפה שיבוא טוב עם מנת הקינוח של… טירמיסו, מה טירמיסו, נגיד, אני לא רוצה להכביר במילים, רק לתת את הרעיון הכללי, אז הוא מנשנש את הטירמיסו בזמן שהאיש שלנו מתחיל לדברר אותו ומה מתברר? אחמד שלנו, היה לו תמיד חלום, הוא תמיד חלם ללמוד באוניברסיטה, הוא אמנם התחיל באוניברסיטת אלאפו לפני שהתגייס לדאעש תואר בספרות לטינית אבל ההורים לחצו עליו להפסיק ולמצוא עבודה ומפה לשם, הוא מצא את עצמו בכלא הישראלי . אופה, חמדי אולי לא קולט אבל מהרגע שהוא חלק איתנו חלומות נעורים שלו הוא בידיים שלנו, של ישראל כלומר, כי מה אנחנו נעשה עכשיו אם לא נפתיע אותו בהצעה לממן לו לימודים באוניברסיטת חיפה, בהתכתבות בהתחלה בוודאי, כדי שלא יעלה לו השתן לראש, אבל לאט לאט ניתן לו לצאת מהכלא לחופשות, נעזור לו למצוא דירה איפשהו קרוב לכרמל, אולי באחד הכפרים הדרוזים, אם הוא מביע דאגה לגבי האוכל המצויין שהוא התרגל אליו, שלא יידאג המתוק שלנו, כי אנחנו נביא לו קופסאות פעם בשבוע עם מבחר מהמנות היותר מוצלחות של ד’, מי יודע, אולי נסכים אפילו לממן לו דירה בחיפה גופה אחרי כמה שנים אם הוא יראה ציונים יפים…
שלוש שנים אחרי זה, חמודי שלנו מתחיל לקחת קורסים לקראת תואר שני, הוא כבר פגש סטודנית ערבייה חמודה מנצרת בשם נסרין, נוצרייה אמנם, אבל משהו כזה יפה יפה, אחת כזאת שבסוריה הוא לא יכל היה אפילו לחלום עליו, ונגיד שהם עברו לגור ביחד והתחילו לחשוב על משפחה, מי יודע, מחמוד אולי אפילו הגיש מועמדות למסלול ישיר לדוקטורט של החוג, ונראה לזוג החמודים שלנו שהחיים שלהם לא היו יכולים להיות יפים יותר, ביום הזה, אבל בדיוק ביום הזה , דפיקה בדלת… מי זה? אף אחד אחר מסוכן השב”כ הקטלני שלנו, מ’ שכאילו עצר לשתות איזה כוס קפה שחור טוב ואולי להתעדכן מה שלומו של הדוקטורנט הנלהב מעצמו שלנו ואז, איך שנראה כאילו הכל מושלם, מ’ מפיל עליו את הפצצה, “חמודי, תשמע, יש לי בשורות קשות”,בום, “אתה יודע, המצב הכלכלי לא משהו”, פחחחח, מורח אותו, “ו… משרד הביטחון החליט לקצץ במימון שלך. אהה… אנחנו הולכים להוריד לך 10% מהזכאות לדירה ואיך שההנחה ליוצאי שב”כ בשכר לימוד אנחנו נממן לך 50% מהשכר לימוד, וחוץ מזה”, מ’ משתדל לא להתפקע מהמבט הכבוש בעיניים של חמדילילה “וגם במשלוחי מזון שלך זה ייפגע, לא בהתחלה, אל תבכה, אבל, מתישהו השמועות אומרות שהקיצוצים, כן… גם זה יצטרך לבוא” ואז פוף, איך שמ’ קטל את הבנאדם וכמו שהוא בא, ככה הוא היה שם, אומר שלום, שלום, בטח, נתראה, היה כיף לראות אותך חמד וכל החרא הזה, ואז סלאמאת יא סידי יא אחוי , וביי לך, והולך.
זהו, ואם זה לא עובד אז אפשר לקצץ שבוע אחרי זה את המשלוחים ולהביא במקום אנטריקוט מדיום, אנטריקוט עשוי היטב כדי שהרוצח הערבי המסריח הזה ייקלוט כמה שהוא היה בכיס שלנו מהיום הראשון.
DVOcean 